<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
טוענין ליתומים הדיינים ואם יש שם אפוטרופוס ממתין הדיין אם יטעון אותו תחלה האפוטרופוס כל דבר שיהיה אביהן יכול לטעון בדבר מצוי כגון בפקדון שמא החזיר או שמא לקח או משטה היה בך אע"ג דאין טוענין אותו לגבי יתומים אם לא יטעון הוא ליתומים טענינן זולתי ממה שאמר בשעת מיתה דאין אדם משטה בשעת מיתה אבל אם טען מפקיד סימן והביא עדים גם מהסימן שהעידו שבכלי זה סימן כזה שהוא טוען מפקיד ביד אביהן מוציאין בית דין הכלי להראות לעדים הסימן ומחזירין ואף על גב דאם היה אביהם קיים היה יכול לומר לקחתיו אחר כך מינך והיה נאמן מטעם מיגו דיכול לומ' החזרתיו לך כל זמן שלא ראהו עתה בידו אף על פי שיביא עדי' שהפקיד אצלו כי בעינן עדים כאשר כתבתי בחזקת טלטלי עם כל זה ליתומים לא טענינן בפקדון שמא בפקדון לקחה שהוא דבר שאינו מצוי ואין טוענין ליתומי' בדבר שאינו מצוי אם כן הוה ליה כעדים וראה ומוציאין כמו שכתבתי ואם הן יודעין שבא ליד אביהן בתור' פקדון אינן נפטרין בטענת שמא חזר ולקחה דאינהו הוה כעדים וראה. קמא בתרא סנהדרין מציעא כתובות גטין. מי שהוציא שטר על היתומים או שבא ליפרע שלא בפני לוה ואינו מקויי' יש מי שכתב שלא נטעון בעבורם מזוייף הוא כי הוא מילתא דלא שכיחא ולא טענינן להו ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו. והתוספו' כתבו כי טענינן להו מזוייף הוא עד שיקיימנו וכן בא ליפרע שלא בפני לוה וכן עיקר.
<h2>דף מח:</h2>
ב"ח שבא לגבות מלוקח או ממקבל מתנה אחר מיתת הלוה ויש בידם בינונית וזיבורית ואין ליתומין בני חרי לא אמרינן הרי הנכסים כמו שהיו בידי יתומים ולא יגבה אלא זיבורית אלא אמרינן שהם במקום הלוה עצמו וגובה מלוקח הב"ח מבינוני' או ממקבל מתנה בגמרא גטין. כתב רב האיי לא כל הקודם לב"ד ואמר פלוני מת ונשאר לו אצלי מנה הוי משיב אבדה אלא צריך שיודה קודם תביעת היורשין ויתברר לב"ד שאינו כמערים וגם שלא יהיו שם עדים שהיה בינו ובין המת דררא דממונא ואז הוא כמשיב אבדה וכמו זאת שנינו מודה רבי יהושע באומר שדה זו של אביך היתה וכו' ולמעלה כתבתי ע"כ אבל מלשון התוספות נר' כל זמן שמודה בלא תביעה אפילו למאן דפסק כרבי אליעז' שאינו משיב אבדה כשתובעו היורש כמו שכתבתי בטוען ונטען וכן נר' מהרמב"ם. כתבו הפוסקים כי כמו שאמרו בנערה אם לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת הרי הוא לעצמה משו' דקנס אינו ממון להורישו לבניו כאשר כתבתי בדין חרש שוטה וקטן כמו כן בכל הקנסות אם מת עד שלא עמד בדין שאין מורישו לבניו ואם תפסי יורשין מוציאין מהם ואין מנדין אותו כי פטור לגמרי משנתחייב בו. קנו יתומים קטנים שור סתם ונמצא שאין לו שינים זאת הוי מקח טעות.
<h2>דף נ.</h2>
שטר חוב היוצא על היתומי' שלוה אביה' ואפילו כתוב בו עדית אינו גובה אלא מן הזיבורית כתב הרמב"ן זהו דוקא כשכת' לו בפי' שיגבה עדית בין ממנו בין מיורשיו גובה מעדית וכן נראה עקר ואע"פ שהוא מן הדין שיגבה מן העדית מיורשיו כמו ממנו אפילו שלא פירש מיורשיו רצו חכמים להשוות דבריהם שלא יגבה שום אדם מיתומים כי אם מן הזיבורית אבל אם כתב לו בפירו' שיגבה מן העדית בין ממנו בין מיורשיו גובה מעדית וכן נראה עקר וכן כתב ה"ר יונה. ועוד כתב הרבי יונה שטר של יתומי' היוצ' עליהן וכתוב בו אפותיקי סתם שייחד לה קרקע ידוע אינו גובה אלא מן הזיבורית זולתי אם כתב ממני ומיורשי כמו שכתבתי ואם כתב בו אפותיקי מפורש כגון לא יהא לך פרעון אלא מזה גובה ממנו וכן כתב בה"ג. גטין פ"ה. יתומים בין גדולים בין קטנים לענין שבועה ולענין זיבורית כלומר שהבא ליפרע לא יפרע אלא בשבועה ולא יגב' אלא מזיבורית וכתב הרבי יונה ודוקא לגבי ב"ח שדינו בבינונית לא ימנע מלהלוות בשביל שיגבה מיתומיו מזיבורית כי לא יעלה בדעתו שיפול בעל חוב לפני יתומין אבל לנזקין שהיה מחוייב אביהן שדינם בעידית קטנים גובה מהן מזיבורית וגדולי' מעדית כי בזה לא עשו תקנה אלא לקטנים וכן נראה עיקר. ועוד פשוט בקמא [י"ד ע"ב] שאם מת המזיק קודם שישלם גובה קרקע ולא טלטל וגובה מזיבורית כי כבר נעשה הניזק בעל חוב ומטלטלין דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי ואם תפס הניזק מטלטלי דמזיק גובין מהן גטין בתרא שבועות. אף על גב דאין גובין מן היתומים אלא זיבורית מן הלקוחות שמכר להם אביהם גובין כדינ(י)ן נזיקין עדית ובעל חוב בינונית כמו מן המוכר עצמו היכא שמכרן בבת אחת כך מוכח בקמא מההיא דמכרן לאחד או לשלשה. מוכרין נכסי יתומין בלא הכרז' לכרגא כלומר בשביל מס לפי פרש"י נראה כי דוקא בשביל מס מוכרין בלא הכרזה אבל לכל שאר צרכי יתומים צריך הכרזה ולפי דעת התוספות כי כן הדין לכל שאר צרכי יתומים אין צריך הכרז' גטין [נ"ב ע"ב] כתובות [פ"ז ע"א]. כתב הרשב"א דגובין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסי' בני חורין אצל יתומים קטנים דמאחר שאינו יכול לגבות מיתומים הוה ליה כמו אשתדוף בני חרי ושאר המפרשים חולקין עליו.
<h2>דף עד.</h2>
מתנה ע"מ שתתן לי כך וכך עד זמן פלוני ומת המקבל תוך הזמן אינו נפטר אע"פ שיתן ליורשו כי לי ולא ליורשי כדא' בגיטין דלי ולא ליורשי משמ' וכן אתה ומת קודם שנתן לא קיים התנאי דאתה תתן משמע ולא יורשין כך כתב הרשב"א.
